אגף המחקר

המעבר לרישום מוקדם כלל אנושי פומבי המבוסס על שאלת המחקר מהווה בסיס הן למבחנים אלו והן למבנים עתידיים. פרוטוקול השורש והמבחן המערכתי בדיון נרחב.

האם ממצא דילוג 49 (כל אות 50) מתרחב לתבניות רחבות יותר? תבניות המפוזרות בכלל טקסט התורה, תחת הגדרות אי-פריוריות שנשמרו במחקר פרוטוקול השורש? תופעה מערכתית כלל טקסטואלית הינה תופעה בעלת היבטים משמעותיים רבים.

בדיקה סטטיסטית בשיטת מונטה קרלו, מוגדרת מראש בפרוטוקול השורש, של תצורת מינימום של רצפי אותיות במרווחים קבועים (ELS) בתורה, המוגדרת באמצעות המילה "תורה"' דילוג של 49, ונקודת התחלה באות ת׳ הראשונה בספרי בראשית ושמות. בוצעו סימולציות רחבות היקף תוך שימוש במבנה הסטטיסטי של הטקסט המקראי לצורך אמידת התפלגות האפס. ההסתברות האמפירית להופעת התצורה הנצפית היא בקירוב 1 מתוך ‎1.41 × 10⁹.

מבין כל המספרים המשולשיים שהמדד שלהם והנקודה האמצעית שלהם יוצרים זוג פלינדרום ספרתי, T(73) = 2,701 הוא היחיד שהוא גם חצי-ראשוני. הפירוק שלו 73 × 37 הוא זוג הפלינדרום עצמו — מבנה עצמי-מתייחס שאינו קיים בשום מקום אחר ברצף האינסופי של המספרים המשולשיים.

מחקר אי-פריורי הבוחן התאמות תבניתיות בין הפסוק הראשון בתורה לבין הקבוע המתמטי פאי. המחקר בדק את ההתאמות מול 10 טריליוני טקסטים אקראיים להשוואה, כל פסוקי התנ"ך ומבחן אבלציה מורחב.

כדי לשלול יד המקרה, החוקרים בנו סימולציה אדברסרית (לעומתית) מכוונת. לאורך למעלה מ-10 טריליון ניסיונות מונטה-קרלו, תוך שימוש בפסוקים אקראיים בעלי מבנה תורני ומתן כל יתרון אפשרי להשערת האפס – בראשית א' א' נותר בודד בפסגה.

הוכחה סגורה כי 2,701 — גמטריא בראשית א:א — הוא המספר המשולשי היחיד שפירוק האלפים העברי שלו שווה למשולש ההפוך הפנימי. ההוכחה משלבת חסם קצב גדילה (המראה שאין פתרון עבור n ≥ 91) עם אימות ממצה של 23 המועמדים הנותרים. רק T(73) = 2,701 מקיים את כל התנאים.