קבלה
יסוד היא הספירה התשיעית — המשפך שדרכו כל האנרגיות של שמונת הספירות העליונות נאספות, מאוחדות ומתועלות אל מלכות, הכלי האחרון של המציאות הנגלית. היא הגשר בין הרוחני לפיזי, הצעד האחרון לפני ששמיים הופכים לארץ.
יוסף — יוסף הצדיק — הוא הארכיטיפ שלה. נמכר לעבדות, נכלא בארץ זרה, מפותה על ידי אשת פוטיפר, יוסף שמר על יושרו והפך למפרנס העולם כולו בזמן רעב. הפסוק קובע: "וצדיק יסוד עולם" (משלי י:כה).
יסוד אוספת את רצון הכתר, חכמת החכמה, הבנת הבינה, אהבת החסד, משמעת הגבורה, הרמוניית התפארת, עמידות הנצח וענוות ההוד — ומעבירה אותם כזרימה מאוחדת אחת אל מלכות שמתחת. היא צוואר הבקבוק של הבריאה, הערוץ הצר שדרכו כל השפע חייב לעבור.
יסוד מקושרת לברית — ברית המילה. זהו הקשר הקדוש בין אלוהים לאנושות, המסומן בבשר כסימן של נאמנות. הברית היא מהות יסוד: המחויבות לתעל כל מה שמתקבל מלמעלה אל העולם שמתחת, בנאמנות, בטהרה וללא עיוות.
בגוף, יסוד מקבילה לאיבר הברית — לא בגלל המיניות כשלעצמה, אלא כי הולדה היא הפעולה האולטימטיבית של תיעול אנרגיה יצירתית מהרוחני לפיזי.
יסוד היא הצדיק — האדם הצדיק שמשמש ערוץ בין שמיים וארץ. הצדיק אינו אוגר אנרגיה רוחנית; הוא מעביר אותה למי שצריך. הוא אינו מעוות את האור האלוהי; הוא שומר על שלמותו כשהוא עובר דרכו.
יום ו' של הבריאה — בריאת האדם, היצור שמגשר באופן ייחודי בין שמיים וארץ — מקביל ליסוד. אדם הושם בגן "לעבדה ולשמרה" (בראשית ב:טו) — לתעל שפע אלוהי לעולם הפיזי דרך ניהול נאמן.
יוסף מתנגד לאשת פוטיפר (בראשית לט) — המעשה המובהק של יסוד. הוא יכול היה לתעל את אנרגייתו היצירתית למעשה בגידה, אך במקום זאת שמר על יושרו ותיעל אנרגיה זו לפרנסת העולם. על כך זכה בתואר "הצדיק".
תלמיד חכם שמתרגם לימוד מופשט להדרכה מעשית לקהילתו. הורה שמשנה אהבה, ידע וניסיון לטיפוח ילד. מנהיג שמעביר חזון למציאות בנאמנות ללא השחתה.
הנישואין עצמם הם מוסד של יסוד — המחויבות הבריתית לתעל אהבה, משאבים ואנרגיה יצירתית בנאמנות לבניית משפחה וקהילה.
משלי י:כה: "וצדיק יסוד עולם." פסוק זה הוא אבן הפינה של תיאולוגיית יסוד — הצדיק ממש מחזיק את העולם יחד.
זוהר על יסוד: יסוד מתוארת כ"חיי כל העולמות" — הערוץ שדרכו חיוּת אלוהית זורמת לכל רמה של הבריאה.
בראשית לט (יוסף ואשת פוטיפר): התנגדות יוסף לפיתוי ביססה אותו כארכיטיפ של יסוד — מי שמתעל אנרגיה יצירתית בנאמנות.
בראשית יז (ברית מילה): ברית המילה, שניתנה לאברהם, היא הסימן הפיזי של יסוד — המחויבות לתעל את ברכות הברית בטהרה.
יסוד מלמדת שיסוד אינו פסיבי אלא פעיל — זו המחויבות לתעל כל מה שאנו מקבלים מלמעלה אל העולם שמתחת, בנאמנות, בטהרה ובצדקות. הצדיק אינו עומד בצד מהעולם; הוא עומד במרכזו, מבטיח שאור השמיים מגיע לארץ ללא עיוות. בכל מעשה נאמנות, בכל ברית שנשמרת, בכל אמת שמועברת שלמה, אנו משתתפים בעבודת יסוד.