המחקר מציג הרחבה מערכתית לפרוטוקול דילוגי האותיות (ELS) בתורה[1], תוך שימוש במסגרת א-פריורית קפדנית המבטלת דרגות חופש של החוקר. נקודת המוצא היא ממצא קודם, לפיו המילה "תורה" מופיעה בדילוג קבוע של 49 אותיות משתי נקודות עיגון מרכזיות, בהסתברות אקראית זעירה במיוחד (~1 ל־1.41 מיליארד לפני תיקוני מ"ח).
המחקר הנוכחי בוחן האם תופעה זו היא מקומית בלבד או חלק ממבנה רחב יותר. לשם כך, נשמרים בדיוק אותם פרמטרים (עמדות עיגון, מילת מטרה וטווח דילוגים), ומבוצעת ספירה מלאה של מופעי ELS לאורך כל טקסט התורה (304,805 אותיות).
התוצאות מצביעות על ארבע תבניות כלל-טקסטואליות מובהקות, כולל ספירות מדויקות (כגון 50, 32, ו־1,000 מופעים) המתקבלות באופן עקבי מתוך אותה מסגרת קשיחה. מבנה זה מתגלה כמערכת קוהרנטית החוזרת על עצמה הן ברמה המקומית והן ברמה כלל־טקסטואלית.
לשם הערכת המובהקות הסטטיסטית, בוצעו מאות מיליוני סימולציות מונטה קרלו תוך שימור תדירויות האותיות. התוצאה: הסתברות של כ־1 ל־4.8 מיליון לקבלת המבנה המערכתי באקראי, וכאשר משלבים זאת עם ממצא הבסיס—נדירות כוללת בסדר גודל של קוודריליונים (≈1 ל־10¹⁵–10¹⁶).
המסקנה המרכזית היא שהדפוס שנמצא אינו מתנהג כתופעה נקודתית, אלא כעדות למבנה רחב, עקבי ומוגבל־אילוצים הפועל על פני כל הטקסט. בכך, המחקר מציע מעבר מהותי מניתוח מקומי של דילוגים בלבד לבחינןת נוספות המשלבות את המערכת המבנית הכוללת, ומספק מסגרת מתודולוגית חדשה להמשך חקירה של תבניות טקסטואליות מורכבות.
[1] https://www.thefirstverse.com/he/research/els-root-protocol-study